עבור גברים רבים הפרעות זקפה (Erectile Dysfunction) הן נושא שקשה לדבר עליו, תחושת בושה או חשש מתגובה לא רצויה מצד בן/בת הזוג, עולים על הרצון והאומץ להיפתח ולשתף בבעיה ואף לפנות לטיפול מקצועי.

חשוב לדעת כי מדובר באחת מהתופעות השכיחות ביותר מתוך כלל ההפרעות הקשורות לתפקוד המיני בגברים, ממנה סובלים כ- 150 מיליון איש ברחבי העולם. ללא טיפול נאות, היא עלולה לגרום לפגיעה בבריאות המינית, בדימוי העצמי ובקשר האינטימי והריגשי בין בני זוג.

הפרעות זקפה מוגדרות כבעיה מתמשכת בהשגת זקפה נוקשה דיה לחדירה, או חוסר היכולת לשמר זקפה תקינה במהלך קיום יחסי המין. הפרעות אלו מהוות רק מרכיב אחד מתוך מכלול של הפרעות בתפקוד המיני – מונח רחב הכולל בתוכו גם בעיות הקשורות לשפיכה, לחשק המיני, לאורגזמה ועוד.

למרות שגברים עשויים לחוות מידי פעם בעיות עם הזקפה, הפרעה קבועה אינה תקינה וחשוב לטפל בה, מה גם שהיא עלולה להוות סימפטום של מחלות רקע מערכתיות. מעבר להתבטאות הפיזית, להפרעות זקפה עשויים להיות סימפטומים נפשיים , כגון הערכה עצמית נמוכה, חרדת ביצוע, דיכאון ואף תחושת תסכול ומתח, שלעיתים נחווית על ידי שני בני הזוג.

אולם חשוב שתזכרו שהבעיה היא נפוצה מאוד. ההפרעה אמנם עשויה לקרות בכל גיל בקרב גברים הפעילים מינית, אך השכיחות הולכת ועולה עם הגיל: כ- 10-20% מהגברים מתחת לגיל 40 לוקים בה, לעומת 50% מהגברים בגילאי ה- 50 ואילך, וכ- 70-95% מהגברים בגילאי ה- 70 ואילך. בעוד שבכל שנה מאובחנים בישראל כ- 70 אלף גברים נוספים עם הפרעה בזקפה, למרבה הצער, גברים רבים אינם מודעים לעובדות הבסיסיות הקשורות לבעיה, ורק אחוז נמוך מהם פונה לסיוע בקבלת טיפול מקצועי.

זקפה היא תוצאה של תהליך פיזיולוגי מורכב, המערב תזמון ושיתוף פעולה בין מערכת כלי הדם לבין מנגנונים פסיכולוגיים, עצביים והורמונליים, שיחד גורמים לשינויים בפין, העובר ממצב של רפיון למצב של נוקשות. מכאן, שמספיק שתהיה בעיה רק באחד מהם כדי לגרום להפרעה.

איבר המין הגברי בנוי משני גלילים הקרויים “גופים מחילתיים” (Corpus cavernosum), המורכבים מחללים של כלי דם רבים (כמו מחילות), שדפנותיהם עשויות מרקמת שריר. זקפה מתרחשת כשהגירוי המיני כתוצאה ממגע או מחשבה, עובר כמו אות חשמלי מהמוח דרך מרכזים עצביים לאורך עמוד השדרה אל איבר המין, וגורם לשחרור של מולקולה בשם NO (Nitric Oxide) הגורמת להרפיית השרירים העוטפים את החללים וכלי הדם וכך מרחיבה את כלי הדם בגופים המחילתיים. כתוצאה מכך זרימת הדם לתוך איבר המין מתגברת, הגופים מתמלאים בדם והאיבר מתקשח ומזדקף. במקביל, שרשרת של פעולות ביוכימיות מפעילה אנזים בשם PDE5 שפעיל בשלב ההפוך של חזרת איבר המין לשלב הרפואי ולא הקשיח. זהו אנזים חשוב, שפעילותו היוותה בסיס לפיתוח משפחה של תרופות לטיפול בהפרעות זקפה הנקראת ‘מעכבי PDE5’, כמו הויאגרה המפורסמת. במקביל יש הרקמה שעוטפת את הגופים המחילתיים ( tunica albginea) מתהדקת ומונעת זרימת דם אל מחוץ לגוף המחילתי. תהליך יחסית די מורכב שלא מתרחש באיברים אחרים בגוף, מלבד הקליטוריס אצל נשים.

את הסיבות להפרעה בזקפה ניתן לחלק לגורמים גופניים, פסיכולוגיים/נפשיים, או  מה שקורה בדרך כללת משולבים – בהתאם למנגנון היווצרותם. בעבר היה מקובל לחשוב כי הפרעות זקפה נגרמות בעיקר כתוצאה מגורמים נפשיים כגון חרדה (חרדת ביצוע, חשש מכשלון באקט המיני) או דיכאון. כיום ידוע כי מרביתן נגרמות כתוצאה מבעיות גופניות, והאבחון חשוב להתאמת הטיפול היעיל ביותר.

גורמים גופניים:

בעיה בכלי הדם זה הסיבה הנפוצה ביותר להפרעות זקפה בגברים מעל גיל 40, הגורמת להפחתת זרימת הדם אל הפין בגלל היצרות של העורקים. גורמי הסיכון לכך הם גיל מבוגר, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, טרשת עורקים, עישון והשמנת יתר. במצב זה לרוב ניתן יהיה להגיע לזקפה חלקית או שיידרש זמן ארוך להגיע לזקפה מלאה. גם פגיעה במערכת הורידים (הגורמת לניקוז מהיר מידי של הדם מאיבר המין) או בכלי הדם שבפין, עלולה להביא להפרעת זקפה. פגיעה וורידית לרוב מאפשרת זקפה, אך לרוב הזקפה אינה נוקשה מספיק או שהיא נופלת לפני או מיד אחרי החדירה. גברים עם שילוב של הפרעה בזרימת הדם בעורקים ובוורידים לא מצליחים להגיע לזקפה מלאה.

פגיעה במערכת העצבים המרכזית וההיקפית: מחלות כמו טרשת נפוצה, פרקינסון ושבץ מוחי יכולות לשבש את יכולת המוח להעביר אותות על עוררות מינית למערכת המין. גם פריצת דיסק, פגיעות בחוט השדרה (למשל לאחר ניתוחים), שברים וניתוחים באגן וטיפולים אונקולוגיים (כמו ניתוחים להסרת גידולים וטיפולי הקרנות במצבי סרטן הערמונית או שלפוחית השתן), עלולים לפגוע בהולכה העצבית אל הפין.

סוכרת: מהווה אחת מהסיבות הנפוצות להפרעות זקפה (בלמעלה מ-50% מהמקרים), עקב פגיעה משולבת במערכת העצבים ההיקפית ובכלי הדם

גורמים הורמונליים: לרוב כתוצאה מירידה תלוית-גיל בהורמון המין הגברי טסטוסטרון, שגם גורמת לירידה בחשק המיני, לעייפות ולמצב רוח ירוד. גם עלייה ברמות ההורמון פרולקטין, חוסר איזון בהורמוני בלוטת התריס או מחלת קושינג הפוגעת בבלוטת האדרנל, יכולים לגרום להפרעות זקפה.

שינויים אנטומיים: הנגרמים מחבלה בפין ולאחר פריאפיזם – זקפה ממושכת ומכאיבה ללא גירוי מיני, מחלת פיירוני הגורמת לעקמת של הפין וגם התהוות רקמת צלקת בפין (למשל לאחר טיפולי הקרנות).

נטילת תרופות: כגון תרופות ליתר לחץ דם, כדורים משתנים, תרופות נוגדות דיכאון, אנטי-פסיכוטיות והורמונליות (לטיפול בהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית), סותרי חומצה, תרופות שינה והרגעה, ועוד.

צריכת אלכוהול וסמים, רכיבה על אופניים למרחקים ארוכים, ומאידך, חוסר פעילות גופנית עלול לגרום גם כן לגרום להפרעות זקפה.

סיבות נוספות כוללות הפרעות במתן שתן על רקע הגדלה של בלוטת הערמונית ואף הידבקות בוירוס הקורונה, כפי שעולה מתוצאות מחקר עדכני. במרבית מהגורמים הפיזיים (למעט פציעה או ניתוח), הפרעות הזקפה מתפתחות לאורך זמן, כך שהגבר עשוי לחוות הפרעות לסירוגין בזקפה וההחמרה תהיה הדרגתית, ולמעט במקרים של שינויים הורמונליים, החשק המיני לא יושפע.

גורמים נפשיים:

בעיות רגשיות/נפשיות גורמות לכ- 1 מתוך 10 מהמקרים של הפרעות זקפה קבועות. ככלל, אם קיימת זקפה ספונטנית במהלך הלילה ובבוקר, רוב הסיכויים כי ההפרעה היא על רקע נפשי/רגשי.

חרדת ביצוע – גברים, למשל, עשויים לחוות לפעמים בעיות בהשגת זקפה או בשימורה. כשזה קורה, עלולה להשתלט עליהם חרדה לגבי הפעם הבאה שהם ירצו לקיים יחסים. חרדה מסוג זה עלולה להוביל מאוחר יותר להפרעה בזקפה, וכפועל יוצא, לעלייה נוספת במפלס החרדה, וחוזר חלילה.

מצבים נפשיים שונים יכולים לגרום להפרעות זקפה, לרבות מתח, חרדה, בעיות בקשר או באינטימיות הזוגית, דיכאון, פסיכוזה ועוד.

הפרעות במערכת היחסים וחוסר תקשורת אינטימית בין בני הזוג הן גם מרכיב חשוב בהפרעות בתפקוד המיני ובין היתר בבעיית אונות.